עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
devilman

פליטת ישראבלוג.
אם אתם חושבים שאתם מכירים אותי תשאלו לפני שאתם קוראים כאן.
חברים
love myselfhaunted princessMissLonelyפמיניסטיתפמניסטית עם חוש הומורcosmicBFF
ניקיאבירם רובינגרits just me .צפון-קוריאה בעברית
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
מקומות נוספים
to Or
27/08/2018 20:33
devilman
אור, אינטימיות, antisocial

i miss you so much, but i can’t talk to you anymore. while i do it’s just not the same and i don’t care about the conversation as in the past. i miss what we had and what i felt and i still actually believe, despite all of that, that us two and also the four of us are still close friends. even though a lot happened i just feel like we broke touch for a short while, and it can come back anytime. that i didn’t actually lose you. even though we (or the four of us) haven’t talked for years. it still feels temporary. but it just might be because that if my mind would think it’s all over, i wouldn’t be able to handle the loneliness and the realization i might not ever be not-lonely again. that i will never have someone again truly, and feel such deep connection.

i grew up with you and my self awarness began with you, and i think it shaped the way i grasp relationships with people and friendships more than i ever thought. i realized it just very recently. because i don’t truly consider people my friends if they don’t understand me 100%, if they’re not the closest they can be to be the same person as me and one with me. when i’m with “friends”, i feel depressed because of the fact they don’t understand me entirely and we aren’t (almost) one, like i was with you, like i (thought) i was with the other two. that’s why when we were young i couldn’t relate to you hanging out with people from school, i didn’t understand how people can fight with their friends all the time or how people gossip about their friends behind their back. and later i thought all it was is arrogance. it’s not (only) arrogance. i just, still, don’t see any relationship as real if me and the other person aren’t one. that’s why i spent my highschool years by myself and never made friendships there, that’s why i spent basic training, the course and my whole army service like this and never made any friendships. years and years of viewing relationships and life like this and not even realizing it. because if it’s not like this, it doesn’t worth it, it isn’t a friendship. if it’s not like this then i have nothing to find in this relationship. it’s either all or nothing. i search obsession and becoming one, and if it’s not that then i have nothing in it. i realized now it’s probably not healthy, but that’s who i am. i saw it as the right way to live for years, i never understood people who had lots of friends because that was and is the only way i viewed life. and i know i will never have it again. and it makes life unbearable, and makes life not worth living. it fills me with crushing despair and fear. it makes me feel that i don’t have any reason to live anymore, because i know i will never have it again. so i will never be happy again. without passion, love, obsession, being one, i don’t have anything to live for anymore. you were always the only one, but neither of us can offer this to the other anymore. i don’t ask this of you anymore. but i want you to tell you this, i want you to understand me. you’re still the only one, even when you’re not. but maybe i’m romanticizing the memory of you. maybe the only way i can handle you now and the only way i’m able to have you in my life is as a concept (but a “concept” with awareness, a human, interactive concept).

i hope you will read this somehow. i hope it will get to you. i want you to know this, i want you to understand me, i want you to know me and my mind. i still want you to understand me.

when we met at the con you felt so distance, just like any other person i’m friends with now. you felt distant, millions of light years away, because we acted just like all the other people i know. it was the most distant i felt with you ever in my life until now, it was just too weird.

i will leave this here for you.

0 תגובות
אינטימיות
21/06/2018 00:05
devilman
אינטימיות
לא אכפת לי לגביי דמויות טובות מורלית ואני אוהבת נבלים כי אני מתעניינת באינטימיות. בין אם זה בין שני אנשים או בין אדם לעצמו. אני רואה ערכים חיוביים כאחת השכבות החיצוניות ביותר של אדם, כאחד מהדברים שרק על פני השטח. בגלל שאני מאמינה שכשמגיעים לעומקו של אדם, זה אף פעם לא יפה. רגשות אמיתיים, נאים, גולמיים ועמוקים הם תמיד מכוערים. לא בהכרח רעים, פשוט מכוערים. כשאני רואה דמות שהיא לא לפחות בתחום האפור מבחינה מורלית, הם לא בתוך תחום העניין שלי. בשבילי באופן אישי הם משעממים בגלל שהם מרגישים רדודים. אני רוצה לראות את הפנימיות המוחלטת של אדם, ואני רוצה כנות. אני אוהבת גם כנות.
כשאתה לא מכיר אדם אתה מציג להם רק את התכונות הטובות שלך. כשאתה מכיר אדם אתה מראה לו את הצדדים המכוערים שלך. ככל שמתקרבים, ככה יותר נפגעים. עצם הקרבה פוגענית. כשאתה קרוב ביותר לאדם, זה כואב, זה שורף, וזה אף פעם לא ממשיך להרבה זמן. זאת אינטימיות אמיתית.
האינטימיות היא הדבר הקצר ביותר
1 תגובות
,,,
11/05/2018 13:09
devilman
היא כבר לא מבינה אותי כמו שהבינה פעם
אולי מעולם לא הבינה אותי כמו שחשבתי
אין תקווה
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 הבא »